בואו
נעשה מזה סרט... "BrainPop"
בעידן המידע, דימויים (טקסטים) חזותיים
מציפים אותנו בכל מקום ובכל זמן.
הרמזורים והתמרורים בדרכים, שלטי חוצות,
סרטוני פרסומת המשודרים בכל כמה דקות, אייקונים בשפת המחשב המוכרים לכולנו מהצ'אט
או הודעות הטקסט שאנו שולחים, מותגי אופנה ושאר סמלי "לוגו" (סמליל –
בעברית) שאנו מזהים, גם אם יעצמו לנו את העיניים... (למשל האות M הצהובה של מקדונלד'ס, ה"וי" של NIKE או GOOGLE
הכל כך מוכר לנו).
נדמה כי מאוד נוח לנו בסביבה הויזואלית
הזאת, וכי גם אם לא – אין לנו ברירה, ואנו חייבים ללמוד לפענח את מה שקורה סביבנו.
אנימציה היא טקסט חזותי מאוד נפוץ ומוכר לנו.
אנו מתחברים למדיום ונהנים למשל מצפייה בסרטי אנימציה (ועל כך יעידו מאות
אלפי הילדים שצפו הקיץ בסרטים שהגיעו אל בתי הקולנוע).
"בריינפופ" (BrainPop) היא חברת תוכן חינוכי בינלאומית. התכנים
שבה מפותחים על ידי מדענים, אנשי חינוך ותוכן, הם מבוססי אנימציה ומוצעים לשימוש בעולם
החינוך. ניתן להשתמש בחומרי האתר לחיזוק תכנים לימודיים והן להעשרת התלמידים באופן
חוויתי.
דר' יגאל רוזן חקר את השפעתם של סרטי
אנימציה בסביבת הלמידה על מיומנויות חשיבה מסדר גבוה בדגש על פיתוח העברת ידע,
ומוטיבציה ללימודי מדע וטכנולוגיה. לעומת מחקרים אחרים בתחום, רוזן מקיים מחקר בין
הראשונים מסוגו, הבוחן באופו שיטתי ומקיף את השפעתה של מדיה מסוג זה על מיומנויות
החשיבה.
שימוש בסרטונים של "בריינפופ"
הוכיח את השערותיו של רוזן: הגברה משמעותית של מיומנויות הלמידה מסדר גבוה ואף את
המוטיבציה ללמידה. ממצא נוסף הוא שהתחולל שינוי באופן שבו התלמידים ראו את עצמם
בתהליך הלמידה. הם חשו חיבור מתוך קירבה לחיי היום יום, חשו מרכזיים יותר בתהליך
הלמידה, גילוי עניין רב והראו השתתפות גדולה יותר בשיעורים.
המורים העידו כי מצפייה בסרטונים חשים
הזדהות עם הדמויות המצוירות המעבירות את התכנים, וכך מרוכזת תשומת הלב
ב"דמויות החינוכיות". עוד הם מספרים, כי הלמידה הייתה חווייתית והוסיפה
רב ממדיות, הומור וביקורתיות, דבר שאינו מתבטא בדרך כלל באופן הלמידה המסורתי.
חשיבה צילומית – חזותית, היא בין
החשובות והנחוצות בעידן המידע, וצפייה בסרטוני אנימציה משלבת בין קול ותמונה,
מעוררת גירוי ובכך מפתחת מיומנות זו של הלומד.
כאשר חושבים על שילוב אוריינות
חזותית במערכת החינוך, עולות תהיות. חדירתה אל עולם החינוך היא איטית. אף על
פי שבתי הספר מלאים במחשבים ומחוברים לאינטרנט, בספרי הלימוד מופיעים דימויים
חזותיים רבים, אך לא מעניקים לכך תשומת לב ולא עושים בזה שימוש. המורה בכיתה
המשלבת שימוש במולטימדיה, עליו/ה לעשות שימוש מושכל בטקסט החזותי, להנחות את
התלמידים למציאת הטקסטים החזותיים ולפענוח מובנה שלהם.
ניתן לשער כי החשש משימוש בשפה חזותית
נובע מכך שאותה "שפה" עדיין לא ברורה לנו, וכן אנו עדיין עסוקים באתגריה
של אוריינות מילולית.
כפי שציינתי – תלמידינו חיים בעולם
חזותי, משופע בדימויים וגירויים שונים. הם צופים בתכניות טלוויזיה רבות ומשתמשים
במחשב/אייפד/טאבלט בכל יום ובמשך זמן רב. בעוד שבבית הספר כמעט ולא ניתן לכך
ביטוי, צפוי שייווצר פער גדול בין העולמות. ראוי לשלב בניהם על מנת ליצור חיבור
קרוב ככל שניתן, ואולי אף להשיג תוצאות טובות יותר.
קישור
למחקר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה