העולם בכף היד

 

לאחרונה זכיתי לטייל כמעט בכל העולם. ביקרתי במסעדות היוקרתיות ביותר, ראיתי נופים מרהיבים, שמעתי סיפורים מרתקים... כמה עלה לי התענוג? 280 ₪ (בחודש) – חבילת הערוצים המורחבת של הטלוויזיה בלוויין J

המדיה המתפתחת עם השנים, הוכיחה לנו שהכל אפשרי, מאוד פשוט "להגיע" לכל מקום שרק תחפצו בו. מעבר לכך, ישנה היכולת להיות מעודכנים בכל המתרחש בזמן אמת לגבי כל מדינה בעולם. דרך כורסת הטלוויזיה ובעזרת שלט רחוק, זמן ומרחב "מתכווצים", כמעט ואין השפעה למקום ולזמן בו אני נמצא. יש לי היכולת לדעת, לשמוע ולראות הכל, ללא צורך באמת "להיות שם". ארנון צוקרמן כתב על "טלוויזיה גלובלית". הפרט יכול להיחשף לכמויות אדירות של מידע וידע ממדינות שונות בעולם, וזוהי בעצם תרומתן של הטכנולוגיות החדשות. תכניות הטלוויזיה בערוצים הרבים (ערוץ האוכל, הטיולים, נשיונל ג'יאוגרפיק וכד'), וכמובן האינטרנט, מאפשרים לאדם הפשוט לחיות את חייו במקום אחד ולהיחשף אל עולמות ידע שלא היה נפגש בהם, אלא אם היה נוסע בעצמו אל אותם מקומות.

צוקרמן מרחיב וכותב על השפעות התופעה בתחומי חופש העיתונות, חופש הביטוי והצנזורה, ואף על השפעות פוליטיות וחברתיות של הדבר.
בהקשר זה, בבסיסה של אחת התיאוריות המעניינות מעולם התקשורת, כי הנגישות של הפרט לצריכת ידע, ביקור במקומות רחוקים, צריכת תרבות ואמנות גבוהה באמצעות כלים טכנולוגיים, באה לשמר הבדלי מעמדות בחברה ולדכא את הצורך בהתקוממות. כלומר, בעלי האמצעים הכלכליים יוכלו לממש את נסיעתם למקומות שונים בעולם או לרכוש חפצי אמנות יקרים מאוד, ואילו אלה הפשוטים וחסרי היכולות מסתפקים בצפייה בטלוויזיה, מרגישים שהם "היו שם" ומרוצים מן העניין.
בהחלט שווה דיון מעמיק, אך במקרה הזה אני מבקשת להתייחס לצמצום המרחב כפשוטו, ולהבין מהי משמעותו בהקשר לעולם החינוך.

הקשבתי להרצאתו של עמית סוד (Amit Sood), על פרויקט שיצר  בעצמו. סוד מספר שגדל בהודו, קיבל חינוך טוב, אהב מאוד אמנות אך לא הייתה לו הנגישות למוזיאונים וליצירות בהן כל כך התעניין. זוהי הסיבה שבגללה חשב לפתח את היכולת לטייל בכל מוזיאון בעולם דרך אתר אינטרנט. הטכנולוגיה המתקדמת אפשרה לו להפוך את המקומות הרחוקים לקרובים ונגישים יותר.

הסיור הווירטואלי כבר קיים ברשת ואינו חדש כלל, אך באתר שפיתח ישנן פונקציות מתקדמות רבות המאפשרות ל"מטייל" להינות מביקורו במוזיאון באופן ייחודי וקרוב, כאילו נמצא שם באמת. אחת מהן היא יכולת צפייה בתקריב, ברזולוציה של 10 מיליארד פיקסלים. כך שמעבר ליכולת לשוטט במסדרונות המוזיאון, ניתן לבחור יצירה כלשהי ולצפות בה מקרוב, עד כדי שימת לב לפרטים הקטנים ביותר. 

הרהרתי בדבר, והבחנתי ביכולותיו האדירות של המיזם הזה לשמש ככלי ללמידה.
חישבו על היתרון המופלא שהעניקה לנו הטכנולוגיה בשימוש בפונקציית סיור וירטואלי באיכויות שכאלה.
סביר להניח שבכיתת לומדים (למשל סטודנטים), לא כולם זכו לבקר במוזיאון זה או אחר בעולם. ובכלל, ידוע שאין טוב ממראה עיניים. כך כל מורה / מרצה שיחפוץ בהעברת המסר באופן מושלם, יוכל לקחת את תלמידיו לסיור יוצא דופן שכזה, ויסייע להבנה טובה יותר בתהליך הלמידה.
אתר האינטרנט הזה של סוד, מהווה רק דוגמא למה שניתן להפיק בלמידה באמצעות הטכנולוגיה. חווית הלמידה עשויה להשתפר מאוד, לפתח את עניין הלומדים בנושא הנלמד ולעורר את סקרנותם.
לקחתי לי סיור וירטואלי שכזה, ותאמינו לי - זה אפילו לא נשמע טוב כמו שזה נראה באמת! תמיד רציתי לבקר ב- "MOMA". זהו אינו תחליף להגשמת הביקור, אך בהחלט מספק בינתיים. משאיר טעם של עוד וציפייה לדבר האמיתי...

 

 

קישור לאתר האמנות

http://www.googleartproject.com/

קישור להרצאה

http://www.ted.com/talks/lang/he/amit_sood_building_a_museum_of_museums_on_the_web.html